בין גבולות לשיתוף פעולה, איך לומר לא בצורה אפקטיבית

אחד הדברים שתופסים הורים צעירים (וגם כאלה שכבר לא) בהפתעה זה הכוחות שנדרשים מאיתנו לומר לא.

'לא את זה', 'לא עכשיו', 'אתה לא יכול', 'אני לא מסכימה'... אם רק ה'לא' הזה היה נתקל בצייתנות בצד השני, כמה טוב היה.

האומנם?

ברור שכולנו רוצים ילדים שיעשו מה שנגיד להם, שיכבדו אותו, שיקלו עלינו, שישתפו פעולה.

אבל האם צייתנות היא שיתוף פעולה או הבעת כבוד?

מה זה צייתנות?

צייתנות היא היענות מיידית לדרישה. היענות ללא סייג, ללא פקפוק, ללא מחשבה.

אם רגע נעצור ונחשוב שאנחנו כהורים עוזרים לילדנו לעצב את מי שהם יהיו בעולם, את היסודות שיבנו את האנשים שהם יהיו, האם גם אז נרצה עבורם צייתנות?

האם נרצה שיהיו ילדים, מתבגרים, מבוגרים שיצייתו ללא מחשבה ופקפוק במה שנאמר להם?

בוודאי שלא.

חשוב לנסות לזכור את זה כשאנחנו מתוסכלים ועייפים וממהרים וכנראה גם פגועים ומודאגים וחוששים.

למה פגועים? כי הוא לא מקשיב, היא לא עושה מה שביקשתי, הוא לא מכבד אותי, היא לא סופרת אותי בכלל.

למה מודאגים וחוששים? אם עכשיו הוא לא מסדר את החדר, אם עכשיו היא לא עושה שיעורים, מה יהיה בהמשך? לאיזה כאוס נגיע? איזה סכנות עוד עורבות בהמשך?

...............רגע רגע רגע......................

קודם כל חשוב לדעת שלבדוק גבולות, לא להקשיב, לעשות מה שבראש שלהם זה חלק נורמטיבי מהתפתחות. זה נורמטיבי בגיל שנתיים, בגיל ארבע ובגיל ארבע-עשרה.

זה לא כי הם לא סופרים אותנו, זה כי זאת הדרך שלהם ללמוד על עצמם, על העולם, על יחסים.

התגובות שלנו ל'לא' שלהם מלמדות אותם על התנהלות בחברה, על מערכות יחסים, על עצמם, על חברות, על הורות ועל החיים.

אז לפני שאתם מגיבים תחשבו טוב מה אתם רוצים ללמד אותם.

תחשבו שאין פה פעולה ישירה נגדכם, אלא פעולה שבבסיסה הרצון ללמוד ולהתפתח.

אז איך אומרים לא בדרך אפקטיבית, שמקדמת אותנו ואותם?

הכלל הראשון והכי חשוב הוא תשחררו מה שאפשר ותתעקשו רק על מה שחשוב אמת. מה חשוב לכם?שבו רגע ותעשו רשימה. אם היא ארוכה מדי, אתם בבעיה. כל דבר ברשימה עולה לכם ולהם בכוחות, אז תצמצמו. תכניסו לרשימה שלושה - ארבע – חמישה דברים שממש משמעותיים ועליהם תתעקשו תמיד. תבדקו שהרשימה שלכם תואמת את הרשימה של בן/בת הזוג. כל מה שלא ברשימה פתוח למשא ומתן. לא היום אז מחר. מתי את מעדיפה?מתי אתה רוצה? לא בבוקר אז בערב או אולי ביחד במקום לבד. כל מה שמחוץ לרשימה נתון למשא ומתן. להתגמש על פתרון שמוסכם על שניכם זאת המטרה. בדרך גם לימדם את הילד.ה לנהל משא ומתן וגם גרמתן.ם להן.ם להרגיש חלק מההחלטה.

החוקים צריכים להיות ידועים מראש וספציפיים ככל האפשר. בבית הולכים להתקלח בשבע ולישון בשמונה. בבית עושים שיעורי בית לפני שרואים טלוויזיה. בבית לא הולכים מכות ולא זורקים חפצים.

להתנהג יפה ולהיות ילד טוב לא אומר להם את מה שזה אומר לכם, בעצם זה לא אומר להם כלום. תפרטו את מה שאתם רוצים שיקרה. הכי מדויק וספציפי שאפשר (תרים את הבגדים מהרצפה, תקפל ותכניס לארון)

ילדים כמו מבוגרים זקוקים לתחושת שליטה. תחשבו על הפעם האחרונה שאתם הרגשתם חסרי אונים? כמה קשה זה בטח היה. הציעו אפשרויות בחירה כדי להעצים את הילד, ללמד אותו אחריות ולתת לו תחושה שהוא שותף להחלטות. אתה רוצה לעשות את הכלים היום או מחר? זה עובד עם פעוטות כמו שזה עובד עם מתבגרים. כולם אוהבים להרגיש שהם בשליטה על החיים שלהם.

תראו להם ששמתם לב כשהם עושים את מה שביקשתם. ראיתי שסידרת את החדר, שמתי לב שעשית את הכלים, איזה יופי שהרמת את הצעצועים שלך, שמחתי מאוד ששמת את הבגדים בסל הכביסה.

תציעו מה לעשות במקום מה לא לעשות. לילדים קל יותר לשתף פעולה עם בקשה כמו 'תלך לצידי' מאשר 'אל תתרחק ממני'. ואם אתם עוקבים אז בטח כבר הבנתם ש'אל תתרחק' זה מאוד לא ספציפי כי מה שרחוק לי לא בהכרח רחוק לילד.ה שלי.

תסבירו למה החוק הזה קיים בבית. תהיו עקביים לגבי חוקים שהחלטתם שחשובים.

ובעיקר בעיקר בעיקר תגיבו אליהם כמו שהייתם רוצים שהם יגיבו אליכם.

עצבים אף פעם לא מרגיעים עצבים. תישארו רגועים, תנשמו, תלמדו אותם איך אתם מתמודדים עם תסכול בדרך שבה הייתם רוצים שהם ילמדו. אם זה קשה לכם, זה הזמן ללמוד טכניקות נשימה, הרפיה וכיווץ או דמיון מודרך. ארחיב על זה בפוסטים הבאים ובנתיים,

תנשמו עמוק, תשתו משהו טעים ואם צריך תקשיבו לשיר אהוב, תעשו הליכה, תתלוננו לחברים או תפנקו את עצמם באיזה דרך שאתם אוהבים כי להיות הורים מצריך המון כוחות ואם לא נתמלא מדי פעם איך נמשיך לתת?