מה עושים כשהספינה מטולטלת - הורות בימי הקורונה

אף אחד לא מספר לנו את זה אבל חלק משמעותי מהורות זה ניהול משברים. בהתחלה אלה משברים קטנים; הסתגלות לחיים שכבר לא כל כך שלנו, מחסור בשינה, תינוק שלא רוצה לישון, לאכול או להתקלח. בהמשך אלה משברים מעט גדולים יותר, טנטרום בחנות הצעצועים, שגרת התעוררות - התארגנות לגן – מקלחת – שינה. עוד קצת וזה דימוי גוף, חצ'קונים ובהמשך אהבה ראשונה ואכזבה ראשונה. אנחנו לא יודעים להתכונן לזה אבל אנחנו מאלתרים ומתמודדים הכי טוב שאנחנו מצליחים. עם זאת, אף משבר, אבל באמת אף משבר, לא הכין אותנו לקורונה. במשבר הקורונה יש משהו ששונה מאוד מרוב המשברים שאנחנו מכירים, משהו שמקשה מאוד על ההתמודדות עמו. מה זה? חוסר היכולת להעריך כמה זמן הוא ימשך. זה משבר שאין לנו מושג מתי הוא יגמר ואין לנו איך לבנות אומדן זמן שיעזור לנו לצלוח את התקופה. הדבר הזה בדיוק הוא שמביא הורים וילדים רבים לתחושות של תסכול, חוסר אונים, ייאוש, דכדוך ואף דיכאון.

אז מה עושים? איך בכל זאת משמרים את הכוחות שלנו ומצליחים לשמור על אופטימיות ותקווה?

הכי חשוב לזכור זה שאמנם קורונה עוד לא היתה לנו, אבל משברים ככל הנראה כבר היו. תנסו רגע להיזכר במשבר כזה שהיה לכם, עם הילדים או אולי בעבודה, מול בן/בת זוג או הורה. מה עזר לכם? איך הצלחתם להתמודד ומאיפה שאבתם את הכוחות? הדברים האלה שעזרו, שנתנו כוחות, איך אפשר להשתמש בהם גם עכשיו? מה אתם יכולים לקחת מהמשבר ההוא שיעזור לכם עם המשבר הזה?

תזכרו שזאת תקופה משוגעת, קשה ולא שגרתית. תקופה שמתאפיינת לא רק בדאגות שהתווספו לחיינו אלא גם ברגשות אשם חדשים. תקופה שמייצרת כל הזמן קונפליקטים בתוך הערכים ואמונות הבסיס שלנו. חשבתם שלא תחשפו את הילדים למסכים עד גיל שנתיים ומצאתם את עצמכם שמים אותם מול בייבי-שארק? חשבתם שתכינו להם ארוחות בריאות מחומרים אורגניים וטבעיים ונתתם חטיפים או מזון שמגיע מוכן ומתחמם בקלות? לא רק אתם. זו תקופה בה אנו נדרשים לתפקוד אינטנסיבי בכמה חזיתות, והדבר מייצר מציאות בה הערכים שלנו מתנגשים לעיתים זה בזה ומייצרים קונפליקט פנימי. כמה אתעקש על אכילה נכונה כשהילדים איתי כל היום ואני גם צריכ.ה לעבוד מהבית? כמה אתעקש על סדר יום כשנמאס לי לריב עם הילדים והאם זה בכלל כזה חשוב פתאום? כמה אוכל להמשיך להפריד בין מריבות אחים כשזה הדבר היחיד שמעסיק אתם במהלך היום? ההתנגשות הזאת מייצרת אשמה כי היא מחייבת פשרה, ופשרה משמעה ויתור על ערך אחד לטובת אחר. אני רוצה להזמין אתכם לוותר על האשמה ולקבל בהבנה את ההכרח להתפשר. לזכור שזאת תקופה. משוגעת. קשה. לא שגרתית. נכון, לא ברור מתי היא תסתיים וזה מתיש אבל היא תסתיים. היא תסתיים.

תעשו סדר בערכים שלכם. מה חשוב יותר ומה פחות. תעשו רשימה, תנסו להכניס ארבעה- חמישה ערכים ולדרג אותם מהחשוב ביותר ועד החשוב פחות. זה אולי זמני שינה או ארוחה משפחתית יחד, אולי זה השתתפות במטלות הבית או רק לשמור על ניקיון בתוך חדר הילדים. תתעקשו רק על מה שחשוב. תשמרו את הכוחות שלכם לדברים המשמעותיים ותוותרו על מה שאפשר.

הכי חשוב, אני רוצה להזמין אתכן.ם לתרגל חמלה עצמית. יש עכשיו המון פוסטים שמציעים טיפים לפעילויות שאפשר לעשות עם הילדים, מתכוני אוכל מהירים ובריאים, תרגילי ספורט שאפשר לעשות תוך הבית אבל אין מספיק פוסטים שמדגישים את הדבר החשוב באמת בהורות, אתם. אולי כבר הספקתם לשכוח אבל במטוס, ההנחיות למצב בו רמת החמצן יורדת והמסכות נופלות, הן קודם כל לתת מסכה לעצמכם. למה? כי אם אתם לא יכולים לנשום, איך תוכלו לעזור לילדים לעשות זאת. זה כלל שחשוב לזכור לא רק במטוס, אתם חייבים לנשום כדי לעזור להם לנשום. תמצאו את הדברים שעוזרים לכם לנשום, אולי זה משפחה או חברים, יוגה, מדיטציה או ספורט, מוזיקה, תפילות, דמיון מודרך או מנטרות חיוביות שאתם יכולים לשנן. העיקר, תמצאו את הדברים שעוזרים לכם לנשום.

שיהיה לנו סגר קל ושיגמר כמה שיותר מהר.